היא מתיישבת בכבדות בכורסתה...נאנחת ומפטירה 'חזרתי נטולת כוחות מהחופשה המשפחתית'...הדמעות מתחילות לזלוג מאליהן...ואני מהרהרת בכאב בהתרגשות הגדולה שלה שקדמה לחופשה...צלילי האכזבה מהאיש שלה שהקדיש את תשומת לבו למשחק ולשהייה במחיצת הבן הצעיר וזנח אותה, לתחושתה, ולבנות המתבגרות שלה שהיו עסוקות בקשר שלהן, מסתודדות להן, ודוחות את ניסיונותיה לחבור אליהן...ואנחנו מתחילות להתבונן בביטויי הכאב בגופה, בעלבון שלבש צורה של כדור גומי התקוע בלוע שלה ולא מאפשר לנשימה להיכנס פנימה ולזרום החוצה, בתחושות הכאב והפגיעות שחשה שנעוצות כמו סכין בבטנה הרכה, ולאט לאט במהלך הפגישה גם מתעוררים הזיכרונות שזה מעורר בה – זכרונות מתקופות בהן הוא היה 'שלה', זיכרונות מהקשר עם ההורים מהקנאה והזעם של אמה כלפיה על הקשר הדיאדי החם והמגונן שיצרה עם אביה...'אני זועמת כמו אימא', נבטה התובנה הזו אצלה לקראת סופה של הפגישה וחיוך כאוב על פניה...
זוכרים את הרגע בו נבטה בכם ההכרה שההורים שלכם לא רק בשבילכם שם ולא מושקעים רק בקשר איתכם, אלא שיש להם גם מערכת יחסים סודית משלהם? הבנה זו מעוררת בילדים לא מעט עלבון, במיוחד שעד אותו רגע חווינו עצמנו במרכז תשומת הלב של הורינו. לצד העלבון בהתפתחות תקינה מתחיל להתפתח מרחב שמאפשר התבוננות במערכת יחסים של הורינו, להרגיש מחוצה לה, ולעתים להרגיש בתוך הקשר עם מי מההורים ולראות את ההורה האחר מחוצה לה... כך מתחילה להתהוות 'העמדה השלישית' שלנו כצופים- עמדה שתהיה מאוד משמעותית בהמשך במערכות יחסינו הזוגיות.
איך המרחב המשולש שנוצר אי שם בילדותנו מתקשר לקשר הזוגי? ככל שנוכל לפתח את התנועה החוצה ופנימה מהקשר הזוגי, כך נוכל להעמיק את המרחב להתבוננות ונצמצם את ההשלכות שנוצרות באופן אוטומטי כשהמרחב צר ולעתים בקושי קיים...
איך אפשר להרחיב את המרחב הזה? מזמינה אתכם להרהר מה קורה לכם בתוך הקשר ואיך אתם חשים כשאתם מחוצה לו? איך זה עבורכם להתבונן בשני משמעותיים אחרים מקיימים קשר (בן/בת הזוג עם אחד הילדים)- אילו תחושות זה מעורר בכם ? עד כמה אתם ערים למה שקורה מחוצה לכם כשאתם בתוך הקשר?
ובמימד התוך נפשי- כמה אתם יכולים לחשוב ולהרהר על הקשר הזוגי שלכם כישות בפני עצמה? כמה אתם יכולים לראות כיצד כל אחד מכם והתקשורת בין שניכם משפיעה על ישות זו ומעצבת אותה?
ובפעם הבאה שתצאו לחופשה, שבעיניי היא הזדמנות נפלאה לחוות את המרחב המשפחתי והזוגי – תבחנו עד כמה יש ניעות במרחב המשפחתי בין קשרים, כמה יש תנועה בין הקשרים במרחב המשפחתי ומה התנועה מעוררת אצל בני המשפחה...
כמה תנועה יש במערכות היחסים שלכם? מה מעורר בכם ... להיות בתוך הקשר או מחוצה לו? יש פה שני רבדים – להצליח להתבונן בקשר הזוגי שלכם מבחוץ (לפתח עמדה שלישית) , להצליח להיות מחוץ לקשר דיאדי או זוגי ולראות את בן /בת הזוג בקשר עם אחר/ת. רונלד בריטון התייחס למרחב המשולש שבמקורו התהווה ביחסינו עם זוג הורינו. בריטון טוען שהרגע הזה בו הרגשנו עצמנו מחוץ לקשר נולד כשקלטנו שלהורים שלנו יש גם יחסים משל עצמם, שמתרחשים במרחב אחר , מחוץ לתחום. ההכרה הזו שאנחנו צלע שלישית נצרבה בתודעתנו בעלבון רב, במיוחד לאור העובדה שכילדים חווינו את עצמנו עד אותו רגע במרכז תשומת הלב של הורינו, ופתאום הבנו שהם עסוקים בעניינים שאינם שלנו.
לצד המודעות לאמא ואבא כאובייקטים נפרדים המצויים במערכת יחסים שבה הילד מחוצה לה, מתפתח המרחב המשולש וחשיבה בשלושה מימדים. כמו שהוא צופה בזוג שממנו הוא הוצא, הילד יכול להתחיל לפתח רעיון של עצמו במערכת יחסים שבה השלישי מוצא, והוא נצפה על ידי שלישי. לבסוף, השלישי הזה נחווה כהיבט מופנם של עצמו, היכולת לצפות בעצמו במערכת היחסים של עצמו. זוהי העמדה המטה-אנליטית, שהיא מאוד קריטית במערכות יחסים זוגיות.
הרוצים להבין למה הכוונה? תעצמו עיניים לרגע ותיזכרו בעצמכם צופים בקשר הזוגי של ההורים שלכם. אילו תחושות הוא עורר בכם? מה חשבתם על היחסים ביניהם? אם הילד מסוגל לשאת ולהכיל את החיבור בין ההורים, הוא מתחיל לפתח את היכולת להיות צופה ביחסים.
הרהורים בעקבות חופשה משפחתית
חופשה משפחתית שבה אנו ההורים יוצאים עם ילדינו לחופשה מפגישה אותנו עם אתגרים לא תמיד פשוטים- כמה אנחנו יכולים ל. רוצה להתמקד היום ביכולת שלנו לנוע בין הדיאדות (הצמדים שנוצרים) בתוך המשפחה- כמה אתם יכולים לנוע ולהיות בתוך קשר ומחוצה לו? זה נכון לגבי היותכם בקשר זוגי קשרים- היכולת לנוע עם הצרכים והרצונות של כל אחד, צרונות יצאתם כבר לחופשה משפחתית ?? הרגע המיוחל הגיע?? כל השנה אנחנו מחכים לרגע הזה וכשהוא מגיע לעתים הוא הופך להיות סיוט גדול. אז למה? יש לכך מגוון סיבות שמתחילות בתכנון חופשה שנותנת מענה לצרכים של כל בני המשפחה וכלה בטיב הקשר בין בני המשפחה ובאיכותו.. אבל רוצה להתייחס להיבט מסוים – לתחושה שלכם במרחב המשפחתי..
דמיינו שגומי מקיף אתכם ואת בן/בת זוגכם והילדים וכשמישהו מתרחק ם הגומי נמתח וכשמישהו מתקרב לאחר נוצר קודקוד יותר מחודד...
יצאתי לחופשה משפחתית וגיליתי שהילדים שלי צמחו והפכו למתבגרים.. צמאים לפרטיות שלהם, נהנים מהביחד הזוגי שלהם ולא תמיד רוצים לשתף בחוויות שלהם אותנו המבוגרים. מצד אחד , זה מצב נפלא שמותיר מרחב לי ולבן זוגי ליהנות מהמרחב הזוגי ולכל אחד מאיתנו מעצמו, אבל גם לא פשוט... כמו שבריטון וגם מארי מורגן מציינים מצריך 876האהאאעמדמומצריך יכולת להתבונן בקשר הדיאדי מחוצה לו... ולנוע למצבים בהם אני בתוך קשר דיאדי עם אחד מילדיי או בן זוגי ומתבוננת באחרים ... דמיינתי גומי שכורך אותנו יחדיו וכל תנועה של מי מאיתנו מייצרת מרחב משפחתי אחר... זו יכולה להיות התכנסות של מישהו לעצמו "אוף, לא בא לי לעשות את הטיול הזה" (נשמע מוכר??), או חבירה של שניים מהמארג המשפחתי ביחד תנועה של מישהו לתים להיות בתוך תבונן .חשבתי לעצמי כמה תנועה ושינוי יש במרחב המשפחתי לאורך החיים ועד כמה אנחנו מצליחים להפגין גמישות ולזרום עם השינויים?
איך אתם עם השינויים הללו? איך אתם מרגישים מחוץ לקשר
היכולת להתבונן על קשר של שניים מחוצה לו ועל האחרים מתוך הקשר בשניים היא יכולת שפיתחנו כשנולדנו מתוך התבוננותנו בקשר הזוגי של הורינו כשהיינו מחוץ לקשר הזה, פפנמלם ובמצבים בהם היינו בקשר עם אחד מהורינו והתבוננו באחר...
מגיעים אליי לא מעט צעירים שמתקשים להחליט האם להתחייב לזוגיות או לחזור להיות מארי מורגן מתייחסת לכך שלאחר הקשר הדיאדי ההתפתחותי אם-ילד אנחנו פוסעים במסע להיות יותר מובחנים ועצמאים, וההישג הוא בגרות. להיות חלק מזוג מעורר פעמים רבות חרדות